תעודת הבגרות נכס או נטל? 

מטרת העל של החינוך היא להכין את התלמידים לחייהם כבוגרים, ולכן הציבור מצפה שמערכת החינוך תצייד את התלמידים בארגז כלים הכולל ידע, מיומנות חיים ותרבות, שיעזרו להם להצליח בחיים. הייעוד המקורי של בחינת הבגרות הוא לבדוק באיזו מידה התלמידים שמסיימים את לימודיהם אכן מצוידים בארגז הכלים הנדרש לחיים.

כיום הבוגרים יוצאים בגמר הלימודים כאשר הם אינם מצוידים בארגז הכלים הנדרש לחיים גם אם יקבלו ציון גבוה בכל הבחינות. למשל אין להם כישורי חיים הנדרשים בשוק התעסוקה ולכן הם מתקשים להשתלב בשוק התעסוקה ורבים מהם מובטלים (ראה http://www.articles.co.il/article/165906 לפירוט כישורי החיים הנדרשים להשתלבות חלקה בשוק התעסוקה של המאה ה-21). הסיבה לכך היא שתכני הלימוד שמשרד החינוך כופה על בתי הספר ללמד אינם מכווני מטרה להנחיל לתלמידים את הכלים הנדרשים להם בחייהם כבוגרים (למשל בבית ספר עיוני אין בתכנית הלימודים כל מקום לפתוח כישורי חיים). דוגמא בולטת למאפיין הזה של תכניות הלימודים של משרד החינוך היא תכנית הלימודים במקצוע המתמטיקה בתכנית של חמש היחידות. במבוא לתכנית המתמטיקה חמש יחידות של משרד החינוך נאמר, כי התכנית כוללת נושאים שהם "זוללי זמן" מבלי שיש להם ערך מוסף הכרחי. בהמשך ניתנת הצהרה שהתכנית מקצצת בהם אבל לא חותכת אותם לגמרי, כי "צמצום יתר של החומר עלול להסיר את ההכרה של המוסדות להשכלה גבוהה באיכות הבגרות המתמטית של השנתונים הבאים". נשכחה המטרה של הכנת התלמידים לחיים ובמקומה הוצבה מטרה סמויה שמטרת בית הספר היא לשמש קבלן משנה של המוסדות להשכלה גבוהה לצורך מיון מועמדים. בשום מקצוע הנלמד כיום תכנית הלימוד אינה מיועדת להקנות לתלמידים כלים הנדרשים לחיים כבוגרים, כי אין במשרד החינוך כל גוף המסתכל על ענין זה ואחראי על קידומו. תכניות הלימודים נעשות על פי מה שנעשה בעבר בלי לחשוב בצורה יסודית על מטרת החינוך.

הציבור הרחב באמצעות הממשלה  מקצה לנושא החינוך כ-50 מיליארד שקלים מידי שנה מתוך תקווה שזאת השקעה שתניב בעתיד צמיחה כלכלית. כאשר תכני הלימוד אינם מיועדים לעזור לבוגרים בחייהם אין סיכוי שההשקעה הזאת תניב פירות של צמיחה כלכלית (אלא אבטלה) והמשמעות היא שחלק גדול מתקציב החינוך (מיליארדי שקלים) מוצא שלא למטרה אליה הוא מיועד.

להלן דוגמא להוצאה שאינה תורמת לחינוך: בפינלנד, שהיא היום המדינה המובילה בחינוך והישגי התלמידים שם הם הגבוהים ביותר, העלות של בחינות הבגרות היא כ-10 מיליון דולר בשנה (הממומנים מתשלומי אגרה – למשרד החינוך שם אין בכלל תקציב לענין זה). בישראל משרד החינוך מתוקצב מידי שנה בכ-75 מיליון דולר, כאשר ההבדל בגודל האוכלוסיות אינו גדול. יתר על כן בחינות הבגרות בישראל כלל אינן בודקות אם התלמידים מוכנים לחיים ולכו רוב ההוצאה הזאת מיותרת.

התלמידים משקיעים מאמצים רבים בלימודים לקראת הצלחה בבחינות הבגרות וחלק גדול מהם חווה תסכול במהלך הלימודים. הורי התלמידים מצידם משקיעים משאבים כספיים שמעיקים מאוד עליהם. תעודת הבגרות רק עוזרת לקבלה ללימוד במוסד אקדמי אבל אפילו תעודת בוגר של לימודים אקדמים לא עוזרת להצלחה בחיים כי בחיים נדרשים ממועסק כלים של כישורי חיים. כיוון שכך הרי ההשקעה מצד התלמידים והוריהם גם היא אינה מביאה את התוצאה של הצלחה בחיים.

מה שצריך לעשות הוא להתמקד במשימה של הקניית הכלים הנדרשים לאדם בחייו כבוגר ולא להתמקד בקבלת תעודה שאינה מעידה על בגרות. עד שהשינוי הזה יתרחש תעודת הבגרת תשמש נכס למתפרנסים מהוראת חומר הלימוד שאינו רלבנטי לחיים של בוגרי מערכת החינוך ותהווה נטל לציבור התלמידים ולציבור הרחב.

הערה: כיום חלק גדול מתכני הלימוד במקצוע המתמטיקה הם חסרי ערך לחיים וצריך למחוק אותם תכניות הלימוד, אבל יש במקצוע זה תכני לימוד חשובים מאוד לכל אדם (שחלקם כלל אינו כלול בתכניות משרד החינוך וכדאי להוסיף אותם (לפירוט ראה בקישור http://www.articles.co.il/article/165909 ).